כיצד מודיעין גיאו-מרחבי, בינה מלאכותית ותאומים דיגיטליים אקולוגיים מעצבים את עתיד שימור השימפנזים

גומבה, טנזניה, היא אחד מנופי השימור הבודדים בעולם שבהם למעלה משישה עשורים של מחקר שדה רציף משולבים עם חדשנות גיאו-מרחבית פורצת דרך. במקום שבו ג'יין גודול החלה את מחקר השימפנזים החלוצי שלה בשנת 1960, פרוטוקולים התנהגותיים אנלוגיים מצטלבים כעת עם טכנולוגיית לידאר (Lidar), כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים), מערכי לוויינים ובינה מלאכותית יוצרת (GenAI). ד"ר ליליאן פינטאה, סגן נשיא למדעי השימור במכון ג'יין גודול (JGI), מוביל את המהפך הזה. הוא מסביר כיצד טכנולוגיות גיאו-מרחביות מעצבות מחדש מחקר אקולוגי ארוך טווח, ניטור שיקום ושימור ממוקד-אדם ברחבי אפריקה.

גומבה היא אחד מאתרי מחקר חיות הבר הפעילים ביותר בעולם. כיצד אתה מאזן בין המורשת הזו לבין השינוי הטכנולוגי המהיר?

גומבה היא ייחודית. זהו המקום היחיד על פני כדור הארץ שבו יש לנו תיעוד רציף של חמישה דורות של שימפנזים. המורשת הזו היא יקרת ערך, אך היא גם מטילה עלינו אחריות. אנחנו הנאמנים של למעלה מ-60 שנות נתונים התנהגותיים, אקולוגיים וסביבתיים. התפקיד שלי, כאחד החוקרים הראשיים בגומבה, הוא לגשר בין המורשת האנלוגית הזו לבין המדע הגיאו-מרחבי המודרני. אנו משלבים מיפוי כטב"מים, הדמיה מולטי-ספקטרלית ברזולוציה גבוהה, מבנה יער מבוסס לידאר, מדדי צמחייה לווייניים ותמלול מבוסס בינה מלאכותית למערכת ידע אחת מתפתחת: פלטפורמת המחקר של גומבה.

אתה תומך בפריסת טכנולוגיית לידאר במזרח אפריקה מזה שנים רבות. איזו התקדמות חלה בנושא?

ביצענו טיסות לידאר באוגנדה בשיתוף פעולה עם יוזמות שיקום ומוסדות מחקר. קבלת הרישיונות ארכה זמן רב בהרבה מהצפוי בשל מציאות רגולטורית ותשתיתית. אך ברגע שהנתונים נאספו, הם היו יוצאי דופן. יכולנו להבדיל בין מסדרונות אקולוגיים משוקמים לבין יערות עבותים עתיקים, למדוד גובה חופת עצים, לזהות מבני התיישבות מפורטים ולהעריך גידולים חקלאיים. עבור תכנון שימור, רמת הדיוק המבנית הזו משנה את הכל. השיקום מפסיק להיות סיפורי והופך למדיד.

דיגיטציה של פרוטוקולים התנהגותיים של שימפנזים שנכתבו ביד נשמעת פחות זוהרת. מדוע היא חשובה באותה מידה?

הפרוטוקולים ההתנהגותיים המקוריים של ג'יין עדיין מבוססים על נייר. המיקום של הפרט הנחקר, גודל הקבוצה, דפוסי האכלה והתנהגויות אחרות מתועדים כל 15 דקות. אירועים מיוחדים נכתבים באופן רציף. אינטראקציות בין אם לתינוק נרשמות כל דקה או שתיים. המחברות הללו מכילות תערובת של שפות הסוואהילי והקיהא (Kiha) וקיצורי דרך שפותחו במקום. במשך עשרות שנים, התרגום היה תלוי בקומץ אנשי צוות מנוסים מאוד. זה יוצר פגיעות, ובנוסף התהליך איטי. לדוגמה, יידרשו 13 שנים כדי לבצע דיגיטציה ותרגום של השליש האחרון של פרוטוקולי הנייר בשיטות הרגילות. בינה מלאכותית יוצרת מציעה כעת הזדמנות להאיץ את התמלול. ניסויים ראשוניים הראו תוצאות מעודדות מדפים סרוקים דיגיטלית. עם זיקוק של פקודות (prompts) מבוססות הקשר, הדיוק השתפר משמעותית. המטרה היא לא אוטומציה לשם אוטומציה, אלא הגנה והרחבת הגישה לאחד ממאגרי הנתונים ההתנהגותיים העשירים בעולם.

אתה מתאר את השאיפה ארוכת הטווח שלך כבניית "תאום דיגיטלי אקולוגי". מה זה כולל?

במונחים אקולוגיים, תאום דיגיטלי פירושו יצירת העתק וירטואלי דינמי ובזמן אמת של מערכת אקולוגית על ידי שילוב של מספר זרמי נתונים: מודלים תלת-ממדיים של צמחייה מלידאר, מדדי NDVI (מדד צמחייה בהפרש נורמלי) יומיים ושכבות סביבתיות ממערכי לוויינים, ניטור אקוסטי בזמן אמת, חיישני לחות קרקע, נתונים הידרולוגיים ועוד. במהלך שריפת יער שהתרחשה לאחרונה בגומבה, צילומי לוויין של חברת Planet אפשרו לנו לעקוב אחר התקדמות האש כמעט בזמן אמת ולעדכן את צוותי התגובה. נתוני מכ"ם מפתח סינתטי (SAR) של חברת ICEYE עזרו לנו גם ליצור סרטוני תלת-ממד ברזולוציה גבוהה ולמפות מבנים אנושיים מתחת לחופות העצים ודרך עננים וחשיכה. השלב הבא הוא הטמעת רשתות חיישנים רציפות. המרכיבים הטכנולוגיים קיימים. צוואר הבקבוק נמצא באתגרי ה"קילומטר האחרון" של יישום טכנולוגיות שימור – כגון משאבים מוגבלים ויכולת מקומית לפריסה ותחזוקה של תשתיות IoT עמידות ובעלות צריכת חשמל נמוכה בסביבות טרופיות מרוחקות.

כיצד ההתרחבות הטכנולוגית הזו משתלבת בפילוסופיה שלך של שימור ממוקד-אדם?

הטכנולוגיה חייבת לשרת אנשים. חקלאים במערב טנזניה מתמודדים עם דפוסי גשמים בלתי צפויים יותר ויותר. סימנים אקולוגיים מסורתיים לשתילה הפכו לפחות אמינים בגלל שינויי האקלים. אם ניתוח גיאו-מרחבי יכול לסייע בחיזוי שינויים במשקעים או להנחות תכנון שימושי קרקע שמפחית את הפגיעות לשיטפונות פתע באמצעות שיקום והגנה על יערות מקומיים, זה מחזק ישירות את מקורות הפרנסה. פרנסה חזקה יותר, בשילוב עם מאמצי תכנון שימושי קרקע חכמים בהובלה מקומית, מפחיתה את הלחץ על היערות. כלי בינה מלאכותית וכלים גיאו-מרחביים הם עוצמתיים, אך עליהם לחזק את החוסן הקהילתי ולא להחליף את הידע המקומי.

שינויי האקלים נראים מרכזיים יותר ויותר בעבודה שלך. כיצד השתנה הנוף בעשור האחרון?

קהילות מקומיות אינן מנהלות דיונים על שינויי אקלים; הן חוות אותם. אגם טנגניקה (הגובל בגומבה) הגיע למפלסי שיא. אירועי הצפה שכיחים יותר. העונות היבשות והרטובות כבר לא עוקבות אחר דפוסים היסטוריים. עבור חקלאים המתקיימים מתוצרתם, יבול שנכשל פירושו חוסר ביטחון תזונתי מיידי. זה מעביר את השימור מהתמקדות אך ורק במגוון ביולוגי להיותו שזור עמוקות בהסתגלות לאקלים ובתכנון שימושי קרקע.

אוגנדה מציעה דוגמה מורכבת לדו-קיום בין שימפנזים לבני אדם. אילו לקחים עולים משם?

אוגנדה מדגימה כיצד עשויים להיראות נופי השימור העתידיים: צפיפות אוכלוסין גבוהה, אובדן בתי גידול המונע מהתרחבות חקלאות, התיישבות, כרייה וכריתת עצים, יערות מקוטעים וחיות בר המסתגלות התנהגותית כדי לשרוד. השימפנזים התאימו את דפוסי האכלה שלהם ובמקרים מסוימים שינו את זמני הפעילות שלהם. קונפליקטים בין בני אדם לחיות בר מתרחשים לעיתים קרובות, מה שהופך את המעורבות הקהילתית לחיונית. מכון ג'יין גודול עובד עם אלפי בעלי יערות פרטיים, קהילות מקומיות וארגונים ממשלתיים כדי לשקם מסדרונות וליישם תכנון מפורט של שימושי קרקע. צילומי לוויין ברזולוציה גבוהה מחברות Vantor ו-Planet מספקים למקבלי החלטות מקומיים מבט אובייקטיבי ושקוף על פעילויות אנושיות בלתי חוקיות, ולידאר וניתוח מרחבי מכמתים את הצלחת השיקום. במקביל, חינוך תומך בדו-קיום.

מעבר ללידאר ותמלול בינה מלאכותית, אילו טכנולוגיות גיאו-מרחביות מתפתחות נוספות אתה רואה כמשנות מציאות?

מערכי לוויינים ברזולוציה גבוהה המספקים תמונות יומיות, מיפוי מולטי-ספקטרלי מבוסס כטב"מים, חיישני מגוון ביולוגי אקוסטיים וניתוח מתקדם – כל אלה כבר מעצבים מחדש את מדע השדה ואת פרקטיקת השימור. אך בינה מלאכותית יוצרת המיושמת על עשורים של תצפיות אקולוגיות בלתי מובנות עשויה להתברר כמשמעותית באותה מידה. המפתח הוא יכולת פעולה הדדית (Interoperability). אנו בונים פלטפורמות מדע וידע שמסירות את המחיצות בין הנתונים ומאפשרות להם לשרת יישומים מרובים, מתכנון שימור ועד חינוך ודיווח על מדיניות.

ג'יין גודול שאלה באופן מפורסם מדוע המין האינטליגנטי ביותר הורס את ביתו שלו. כיצד אתה רואה זאת כיום?

שימפנזים מפגינים התנהגות "דמוית מלחמה" ולפעמים מחסלים פרטים מקהילות שכנות ללא מודעות להשלכות ארוכות טווח, כמו הפחתת המגוון הגנטי והחיוניות של הקהילה שלהם עצמם. במבט מלמעלה, זה נראה כהכשלה עצמית. לבני אדם, לעומת זאת, יש מודעות פלנטרית. אנחנו יכולים לראות את השינוי בשימושי הקרקע ולהבין את ההשפעה של אובדן המגוון הביולוגי ומסלולי האקלים. הקושי אינו במודעות, אלא בהמרת הידע הזה לפעולה מתוך חמלה ובהתאמת הממשל, הכלכלה וההתנהגות הקולקטיבית לניהול פלנטרי ארוך טווח. למרות האתגרים, הצלחות שיקום והתקדמות טכנולוגית בשימוש נכון נותנים תקווה.

אודות ליליאן פינטאה

ליליאן פינטאה הוא סגן נשיא למדעי השימור במכון ג'יין גודול. הוא מתמחה בשילוב מערכות מידע גיאוגרפיות (GIS), חישה מרחוק, כטב"מים ובינה מלאכותית בהגנה על בתי גידול ושימור בהובלת קהילה ברחבי אפריקה.

אודות ג'יין גודול ומכון JGI

ד"ר ג'יין גודול הייתה אתולוגית בריטית שזכתה לפרסום עולמי בזכות המחקר פורץ הדרך שלה על שימפנזי פרא בגומבה, טנזניה, שהחל ב-1960. היא נפטרה בשלווה בשנתה בגיל 91 ב-1 באוקטובר 2025, בזמן ששהתה בארה"ב בסבב הרצאות. כיום, מכון ג'יין גודול (JGI) פועל ביותר מ-30 מדינות, ומקדם את חזונה באמצעות מחקר ושיקום חיות בר, שימור בהובלת קהילה ומעורבות נוער.

המכון הופך לרלוונטי יותר ויותר לקהילת הגיאו-אינפורמציה בשל האימוץ השיטתי של טכנולוגיה גיאו-מרחבית. באמצעות גישת השימור הייחודית שלו בהובלת הקהילה הנקראת Tacare, המכון פורס צילומי לוויין, סקרי רחפנים ומיפוי שימושי קרקע מבוסס GIS כדי לנטר את כיסוי היער, לעקוב אחר אובדן בתי גידול ולתמוך בקהילות מקומיות בניהול קרקע בר-קיימא.

המכון מחויב לחזונה הרחב של ד"ר גודול: ששימור מצליח רק כאשר אנשים מקומיים הם המנהלים של נופי מולדתם. תחת הנהגתו של ד"ר ליליאן פינטאה, המכון פועל מול קהילות מקומיות וממשלות להשגת נתונים מרחביים מדויקים ונגישים יותר ככלי חזק ומסייע ליוזמות שימור ושימושי קרקע המועילות לבני אדם, לבעלי חיים אחרים ולסביבה המשותפת שלנו.