מאמרים מקצועיים

מיפוי בטכנולוגיית לידאר (Lidar) חשף את היקפה האמיתי של אחת התגליות הארכיאולוגיות המשמעותיות ביותר במרכז אסיה בשנים האחרונות. באמצעות טכנולוגיית לידאר ברזולוציה גבוהה המותקנת על גבי רחפנים, חשפו החוקרים את המתווה של עיר ימי-ביניימית נפרשת, שהייתה חבויה בתוך ההרים של דרום-מזרח אוזבקיסטן. הממצאים מקוררים את ההנחות שהיו מקובלות במשך שנים רבות לגבי המיקומים שבהם יכלו להתקיים יישובי קבע מרכזיים על דרך המשי, ומדגימים כיצד חישה מרחוק מודרנית ממשיכה לשנות את פני המחקר הארכיאולוגי. רחפ

היא פשוט זרימת עבודה (workflow) מהדור הבא. אם אתם עדיין מחשיבים מערכות לידאר (lidar) מסוג SLAM ידני למשהו חדש ולא מוכח, או אולי למכשירי תיעוד מציאות שהם פחות מ"רמה מקצועית" – ייתכן שאתם טועים. כל סוגי סורקי הלידאר הם מכשירי מדידת טווח המהונדסים בדיוק רב. לכולם יש את אותה משימה בסיסית: פשוט לקחת תצפיות של זוויות ומרחקים, ולהמיר אותם לקואורדינטות של נקודות – ענן נקודות (point cloud). הם יכולים לעשות זאת מחצובה, מרחפן או מרכב. סורק SLAM ידני אינו שונה במובן הזה. בכל המקרים, מדיד

מבט מהשטח על המקומות שבהם הבינה המלאכותית מספקת ערך אמיתי, והיכן שההייפ עדיין עוקף את המציאות. תיעוד מציאות היה תמיד תחום עתיר נתונים. פוטוגרמטריה, סריקת לידאר (lidar), מערכות GNSS ותחנות כוללות (total stations) מייצרות כמויות עצומות של מידע גולמי שחובה לעבד, לרשום (register), לנקות ולספק בצורה שמישה. במשך שנים, העבודה הזו נפלה כמעט כולה על טכנאים מיומנים שעבדו דרך תהליכי עבודה (pipelines) מבוססים היטב, ולעיתים קרובות מייגעים. ה-AI משנה חלקים מהמשוואה הזו. עם זאת, השינוי פחות

ככל שטכנולוגיות הלידאר (Lidar), הפוטוגרמטריה והסריקה הניידת מתכנסות, אנשי מקצוע בתחום המדידות משלבים שיטות איסוף נתונים מרובות לכדי תהליכי עבודה (Pipelines) מאוחדים. התוצאות מעצבות מחדש את מה שאפשרי לבצע באתרי עבודה. כיום, מספר הולך וגדל של חברות בתחומי האדריכלות, ההנדסה, הבנייה והתשתיות הציבוריות כבר לא בוחרות בטכנולוגיה אחת בלבד – הן משלבות ביניהן. "תהליך העבודה ההיברידי" (Hybrid Workflow) כבר כאן, ואיתו מגיע סט חדש של שיטות עבודה מומלצות, כלים ומיומנויות ארגוניות שהתעשייה

גומבה, טנזניה, היא אחד מנופי השימור הבודדים בעולם שבהם למעלה משישה עשורים של מחקר שדה רציף משולבים עם חדשנות גיאו-מרחבית פורצת דרך. במקום שבו ג'יין גודול החלה את מחקר השימפנזים החלוצי שלה בשנת 1960, פרוטוקולים התנהגותיים אנלוגיים מצטלבים כעת עם טכנולוגיית לידאר (Lidar), כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים), מערכי לוויינים ובינה מלאכותית יוצרת (GenAI). ד"ר ליליאן פינטאה, סגן נשיא למדעי השימור במכון ג'יין גודול (JGI), מוביל את המהפך הזה. הוא מסביר כיצד טכנולוגיות גיאו-מרחביות מעצבות