מחרבות לתחייה: כיצד פוטוגרמטריה ו-LiDAR מסייעים בשימור ההיסטוריה

הודו היא מוזיאון חי של תרבות, וקו הרקיע שלה מעוטר במבני גופורם (Gopuram) נישאים, כיפות אסלאמיות אלגנטיות ומבנים מרהיבים בסגנון הודו-סרצני. לצערנו, מונומנטים רבים עומדים בפני איום קיומי כתוצאה מאורבניזציה מהירה, בלאי סביבתי ואדישות ציבורית. "עם זאת, בשנים האחרונות הטכנולוגיה נחלצה לעזרת המשמרים ומאפשרת להם לקבל החלטות מבוססות נתונים," אומר האדריכל ר. מניאראסאן, המחזיק גם בדיפלומה בצילום.

"בשיטות התיעוד המסורתיות קיים סיכון לטעויות מדידה. סיכון זה מבוטל ברובו באמצעות פוטוגרמטריה, המבוססת על צילום רצף תמונות קרקעיות ואוויריות באמצעות רחפנים. תמונות דו-ממדיות בעלות חפיפה משולבות ומעובדות באמצעות תוכנת פוטוגרמטריה ליצירת מודל תלת-ממדי בר-מדידה," מסביר מניאראסאן את חשיבות הטכנולוגיה בשימור מקדשים. "יתרון נוסף ומשמעותי הוא שפוטוגרמטריה היא שיטה בלתי-פולשנית (Non-invasive)."

טכנולוגיה מרכזית נוספת המסייעת בשימור היא LiDAR (גילוי וטווח באמצעות אור / Light Detection and Ranging). המערכת פועלת על ידי פליטת פולסי לייזר ומדידת הזמן שלוקח לכל פולס לחזור לאחר פגיעה במשטח. באמצעות תוכנה ייעודית, כל הנקודות הללו מחוברות ליצירת מודל דיגיטלי תלת-ממדי מדויק של המבנה. מכיוון שטכנולוגיית ה-LiDAR אינה תלויה בתאורת הסביבה, היא שימושית במיוחד בחללים פנימיים בעלי תאורה חלשה.

טכניקות מתקדמות כגון פלואורסצנציה מושרת-אולטרה-סגול (Ultraviolet-induced fluorescence) ורפלקטוגרפיית אינפרא-אדום מסייעות למשמרים לזהות ציורי קיר (ציורי פרסקו) המסתתרים תחת שכבות צבע מאוחרות. רפלקטוגרפיית אינפרא-אדום אף חושפת סקיצות ראשוניות של האמנים.

כשמניאראסאן מספר על תיעוד השחזור של קולג' אוסמניה לנשים בהיידראבאד (שנודע בעבר כ-British Residency ונבנה בשנים 1803–1806, פרויקט תחת קרן המונומנטים העולמית WMF), הוא מציין: "תקרת המבנה הייתה עשויה מנייר דחוס דקורטיבי וכללה 651 פאנלים שכיסו שטח של כ-180 מ"ר. מדידה ידנית מדויקת של תקרה זו, הנמצאת בגובה של כ-18 מטרים, הייתה אורכת חודשים רבים. באמצעות פוטוגרמטריה, הפאנלים תועדו בקנה מידה של 1:1, ופאנלים אבודים הוחלפו בהדפסות קנבס ארכיוניות. בנוסף, תיעדתי את תהליך השחזור כולו שנמשך שלוש שנים."

תהליך השימור: לפני, במהלך ואחרי

אדריכל השימור סאקטי מורוגאן, שעבד על פרויקטים עבור רשות העתיקות ההודית (ASI) והמשרד להקדשות דתיות (HR&CE), מסביר מדוע תיעוד הינו הכרחי לפני, במהלך ואחרי תהליך השחזור:

1. לפני השחזור: יש להבין את האתר במצבו הנוכחי המדויק. לאחר התיעוד הדיגיטלי, אדריכל השימור מנתח את הנתונים הגולמיים כדי לגבש את תוכנית השימור. ברגע שהמודל התלת-ממדי מוכן, ניתן להריץ סימולציות ממוחשבות כדי לזהות קירות שנחלשו מבנית או לבחון כיצד הגג מתמודד עם מי גשמים – מה שמאפשר לתרכזי פתרון מדויק תוך שימוש בשיטות בניה מסורתיות.

2. במהלך השחזור: התיעוד נמשך כדי להבטיח שהתיקונים מתאימים בצורה מושלמת למבנה ההיסטורי.

3. לאחר השחזור: העבודה המוגמרת מוקלטת ומצולמת, כך שנוצר עותק דיגיטלי מאומת של המבנה המשוחזר.

שימור המרחב התרבותי והקהילתי

שימור אינו מוגבל רק למונומנטים מרשימים. גם בית מגורים רגיל יכול להוות חלק מהמורשת שלנו, מציין סאקטי, ששיקם גם בתים כפריים קטנים. במקרים כאלה, עקב מגבלות תקציב של הבעלים, ייתכן העדפה לתיעוד ידני על פני פוטוגרמטריה: "לפעמים נדרשות פשרות בשיקום בתים קטנים. למשל, בבתים שעבדתי עליהם נדרש להחליף קורות עץ. מכיוון שהבעלים לא יכלו לרכוש עץ יקר, בחרנו בהעתקי בטון של קורות העץ כדי לשמור על המראה המקורי."

סאקטי מדגיש כי השימור חורג מעבר למבנה הפיזי ומקיף את הנוף התרבותי כולו: "למשל, בשחזור מקדש מארודאמלאי (Marudamalai), במקום לראות בחנויות המקומיות הסמוכות רק עומסי תנועה, הפוקוס היה על ניהול מבקרים בר-קיימא. שימור אמיתי דורש שילוב של פרנסת הקהילה המקומית עם כושר הנשא האקולוגי של אתר המורשת, תוך התחשבות בבטיחות ובצרכי הקהילה."

כאשר סאקטי ומניאראסאן התבקשו לתעד את עבודות השימור במקדש ראג'אגופאלאסוואמי במנארגודי, הם תיעדו הרבה מעבר למבנה עצמו. "הבנו שההתיישבויות מהתקופה הקודמת והמאוחרת לתקופת ניאק (Nayak) שולבו בעיר בצורה יפהפייה. כביש הגישה הציראי למקדש הורחב, כשהוא מחבר בין ההתיישבויות סביבו לבין העתיקות יותר ליד נהר פמאני. בזמננו, שילוב חלק כזה היה זוכה בפרס תכנון אדריכלי."

סאקטי, ששימש גם כיועץ לפרויקט השימור בקולג' CMS בקוטיאם (הוקם ב-1817), מוסיף: "הקמפוס משתרע על פני כ-120 דונם, מתוכם כ-32 דונם של חורש טבעי עם מעל 400 מיני צמחייה. הזהות של מורשת המוסד תלויה בסביבתו המיידית – הצמחייה, הטופוגרפיה והנוף. ההמלצה שלי הייתה לשמר אותם כחלק בלתי נפרד מהאתר."

האם יש צורך בתיעוד דיגיטלי גם כשאין תוכנית מיידית לשימור המבנה?

"בוודאי," מסכם סאקטי. "אין לנו מאגר נתונים מקיף של מבני מורשת ברחבי המדינה, וזו סוגיה מדאיגה מאוד. אתרי המורשת שלנו הם תזכורת לזהות המשותפת שלנו – הם קולות המדברים אלינו מעבר למאות השנים."