מאמרים מקצועיים

התגלית של ולריאנה (Valeriana) משמעותית מכיוון שהיא חושפת עיר שהייתה חבויה במשך מאות שנים, ממש ליד אזורים מיושבים כיום. ארכיאולוגים גילו עיר מאיה אבודה ענקית במדינת קמפצ'ה במקסיקו, הכוללת פירמידות, מגרשי ספורט, כבישים המחברים בין שכונות ואמפיתיאטראות. המתחם הנסתר, שזכה לשם "ולריאנה", התגלה באמצעות LiDAR (Light Detection and Ranging), טכנולוגיה המשתמשת בלייזר כדי למפות מבנים המוסתרים תחת צמחייה צפופה. התגלית הייתה מקרית לחלוטין. לוק אולד-תומאס, סטודנט לתואר דוקטור באוניברסיטת ט

שילוב של טכנולוגיית לידאר (Lidar) ומחקר ארכיאולוגי בשטח חשף כי מתחם מבצרי הגבעות בבלטינגלס (Baltinglass) הוא למעשה ה"פרוטו-עיר" המוקדמת והגדולה ביותר המוכרת באירלנד ובבריטניה, המאתגרת את כל מה שידענו על ראשית העירוניות באירופה. המהפכה הטכנולוגית בשירות ההיסטוריה התגלית התאפשרה הודות לשימוש ב פוטוגרמטריה ובטכנולוגיית לידאר – סריקת לייזר אווירית המסוגלת "לראות" דרך צמחייה סבוכה ולמפות שינויים זעירים בגובה פני הקרקע. המחקר, שבוצע על ידי ד"ר ג'יימס או'דריסקול מאוניברסיטת אברדין

במחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Historical Geography", ד"ר כריס מקארתי ועמיתיו תיעדו, לראשונה, את "הדרך המונגולית הגדולה" – נתיב שיירות מרכזי ממזרח למערב ברחבי פנים אסיה שטרם נחקר מספיק. המחקר השתמש במפות הנקראות "גאיהוזו" (gaihōzu), שהופקו על ידי הצבא הקיסרי היפני בין השנים 1873 ל-1945, בשילוב עם אימות שטח לאורך 1,200 ק"מ בדרום מונגוליה, כדי לקבוע את דיוקן ולתעד את מערכות התמיכה השונות שהיו זמינות לשיירות גמלים וסוחרים, שהן חיוניות לניווט מוצלח ולהישרדות בנופים צחיחים וקשי

כאשר הטלפון של הארכיאולוג דומיניק ריסולו צלצל בקיץ האחרון, זה היה עמית מהמכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה של מקסיקו (INAH) שהתקשר עם בקשה דחופה. הצוות ב-INAH נאבק לעמוד באתגר עצום מול "רכבת המאיה", פרויקט תשתית ענק שנמצא בבנייה בדרום מקסיקו. המסלול, שצפוי להשתרע על פני כמעט 1,000 מיילים, מתחיל בפלנקה ומתפתל דרך ג'ונגל סבוך כדי להשלים מעגל של חצי האי יוקטן. במקרים מסוימים, המסלול המוצע חותך בטווח של 100 רגל או אפילו ישירות מעל מערות המכילות חורבות מאיה בנות מאות שנים. הלנה

עמוק בתוך הג'ונגל הקמבודי שוכנים שרידיה של עיר ימי-ביניימית עצומה, שהייתה חבויה במשך מאות שנים. טכניקות ארכיאולוגיות חדשות חושפות כעת את סודותיה – כולל רשת מורכבת של מקדשים ושדרות, והנדסה מתוחכמת. באפריל 1858, חוקר צרפתי צעיר בשם אנרי מוהו (Henri Mouhot) הפליג מלונדון לדרום-מזרח אסיה. במהלך שלוש השנים הבאות הוא נדד רבות וגילה חרקי ג'ונגל אקזוטיים שעד היום נושאים את שמו. כיום הוא היה נשכח כמעט לחלוטין אלמלא יומנו, שפורסם ב-1863, שנתיים לאחר שמת מקדחת בלאוס בגיל 35 בלבד. סיפורו