שיחזור סטונהנג' במערב טקסס

הקדמה

בשנת 2004 ניתנה למהנדס המדידות Aaron Burrell הזדמנות נדירה לצאת מגבולות המדידה המסורתית ולתרום לאחד הפרויקטים הייחודיים ביותר בקריירה שלו: שיחזור סטונהנג' בקמפוס אוניברסיטת טקסס פרמיאן בייסין באודסה, טקסס. הפרויקט הזה לא היה רק תרגיל במדידה מדויקת ובעיצוב יצירתי, אלא גם שיתוף פעולה עם אמנים, היסטוריונים ומהנדסים במטרה להחיות פלא עתיק בלב הפרמיאן בייסין.

החזון

היוזמה נולדה מקבוצת נדבנים ומרצים מקומיים, שדמיינו פרשנות בקנה מידה מלא לסטונהנג' שתשמש נקודת ציון חינוכית ותרבותית. המטרה לא הייתה לשחזר אבן־אבן את השרידים, אלא ליצור מערך שמדמה את הפרופורציות ואת ההתאמה האסטרונומית של המונומנט המקורי בוילטשייר, אנגליה, תוך שימוש באבני גיר מקומיות שנחצבו סמוך ל־Garden City, טקסס.

מדידת האתר

השלב הראשון היה הערכת האתר בקמפוס UTPB – שטח מישורי ופתוח סמוך לכביש הראשי. בורל וצוותו ביצעו מדידה טופוגרפית של המתחם כדי לקבוע מיקום מיטבי, תוך התחשבות בתשתיות, ניקוז ותוכניות פיתוח עתידיות.

רשת בקרה צפופה הוקמה באמצעות GPS ותחנות טוטאליות כדי להבטיח דיוק של מילימטרים במערך בקוטר של כ־30 מטר. לאחר מכן תורגמה הגיאומטריה המקורית של סטונהנג' – ובפרט המעגלים הקונצנטריים ותבנית הפרסה – לאתר בטקסס. באמצעות דיאגרמות ארכיאולוגיות ומקורות מחקר, נגזרו ממדי המערך, כיווני האזימוט ומרווחי האבנים. כל נקודה חושבה ב־CAD, ולאחר מכן סומנה בשטח למיקום מדויק של בסיס כל מונולית.

תרגום השמיים העתיקים לטקסס

אחד ההיבטים המרתקים ביותר היה ההתאמה לאירועים שמימיים – בדיוק כפי שעשו הבנאים המקוריים לפני יותר מ־4,000 שנה. המטרה הייתה להבטיח שאבן ה־Heel Stone בצד המזרחי תיושר עם זריחת השמש ביום ההיפוך הקיצי.

באמצעות חישובים אסטרונומיים בורל קבע כי השמש זורחת באזימוט של כ־61.9° ב־21 ביוני בקואורדינטות של אודסה, טקסס. מערך ה־CAD כולו סובב כך שהציר המרכזי – מהמרכז ועד לאבן ה־Heel – יפנה בדיוק בזווית זו.

בעיה לא צפויה התגלתה כאשר עמוד תאורה בקמפוס חסם את שדה הראייה. לאחר תיאום עם הנהלת האוניברסיטה, הועבר העמוד כדי לשמר את ההתאמה.

במרכז המונומנט הותקן דיסק פליז בצורת שושנת רוחות, המשמש נקודת ייחוס גיאוגרפית לצפון האמיתי. המבקרים יכולים לעמוד עליו ולהביט דרך אבן ה־Heel ישירות אל זריחת ההיפוך הקיצי.

חקר והצבת האבנים

הצוות בחן תצלומי לוויין ותמונות אוויר של סטונהנג' המקורי כדי לזהות אילו אבנים מתוך 30 האבנים החיצוניות נפלו ומה היה מיקומן המקורי. מאחר ש־360° מחולקים ל־30, כל אבן הוצבה על פי זווית של 12° כדי ליצור טבעת מושלמת.

נשמרו גם מאפיינים נוספים: אבן ה־Slaughter Stone, ה־Midway Stone, וכן פרסת חמשת הטריליתונים במרכז. בנוסף, נכללו ארבע אבני "תחנה" המסמלות התאמות לירח, בדומה למבנה המקורי באנגליה.

אתגרי תכנון ובנייה

למרות כלי המדידה המודרניים, העבודה התמודדה עם אתגרים רבים. כל לוח אבן גיר שקל בין 5–9 טון, והיה שונה בצורתו. מדידות שדה חייבו התאמות למודל ה־CAD בזמן אמת כדי לשמור על פרופורציות נכונות.

הקמת המונומנט דרשה תיאום הדוק בין מהנדסים, מודדים, מפעילי מנופים, רתכים ואנשי האוניברסיטה. כל טעות ולו הקטנה ביותר יכלה לפגוע בקווי הראייה הסמליים.

חוויית האתר

בנוסף למדידה ולהקמה, תוכננו גם יסודות מותאמים אישית לכל אבן לפי משקלה וצורתה, מדרכות להנגשה ותכנית תאורה המבליטה את האבנים בלילה תוך שמירה על ההתאמות האסטרונומיות.

העבודה נעשתה תחת פיקוחם של המהנדסים ג'ון לנדרגראף ומארי קראצ'ר, ושמותיהם לצד שמו של בורל הונצחו בלוח הברונזה בכניסה לאתר.

המורשת

מאז הפך סטונהנג' של UTPB לאתר מרכזי בקמפוס – מקום לימוד לסטודנטים, מוקד ביקור לתושבים, ואתר חינוכי לילדים.

עבור המחבר, הפרויקט היה שילוב נדיר של מדע, סימבוליקה והנדסה: מהתאמות אסטרונומיות ועד הנחת יסודות כבדים, הוא הדגים כיצד מדידה מדויקת והנדסה יצירתית יכולות לחבר אותנו למסורת אנושית עתיקה.