פיקסל ואבן: שימור תרבותי בעידן הדיגיטלי

מאת Garrett Nelli פורסם במגזין ARCADE, גיליון 42.1

בשעת העומס של ארוחת הצהריים בשמש החורף, אני מסתובב סביב שבר של עמוד רומי, הטלפון בידיי. אני מתכופף ומסתובב, מצלם מאות תמונות מכל זווית אפשרית. סביבי, אנשים אחרים עושים את אותה הפעולה: הטלפונים מורמים, מצלמים סצנות של אנשים העומדים על מדרגות פיאצה סן דונאטו או מביטים לאורך סמטת גן המשקיפה על עמק קלאנקי מאות מטרים למטה. כל תמונה הופכת לזיכרון, משותף ברשת או נשמר באופן פרטי – טביעת רגל דיגיטלית של זמננו בצ'יוויטה די בניורג'ו.

בשונה מתמונות התיירים המזדמנים, התמונות שלי לא יישארו סטטיות. במקום זאת, הן יחוברו ויעובדו מחדש כדי לשחזר את העמוד הרומי בסביבה תלת־ממדית, מואר באור הים התיכון החמים – "תאום דיגיטלי" הזמין לכל מי שיש לו חיבור אינטרנט. תהליך הסריקה הדיגיטלית הופך חומר פיזי למקבילתו הווירטואלית, מאבן לפיקסלים, כדי להבטיח שימור, נאמנות, וגישה מתמדת במרחב הווירטואלי.

כעמית המכון לתרבות ונוף של צ'יוויטה לשנת 2024, ביליתי חודש שלם בתיעוד קפדני של העיירה האיטלקית העתיקה צ'יוויטה די בניורג'ו באמצעות צילומי רחפן, צילום מצלמה ידנית וסריקות LiDAR קרקעיות, תוך שימוש בסורק XGRIDS LixelKity K1, במטרה ליצור תיעוד דיגיטלי מקיף של אתר המורשת השברירי הזה. צ'יוויטה היא עיירה קסומה, המעוצבת על ידי אלפיים וחמש מאות שנים של התיישבות אנושית, הנמצאת על גבי רמת טוף הנתונה תמידית בסכנת סחף, מפולות ורעידות אדמה. זה מקום שבו הזמן מוחשי, משקל ההיסטוריה לוחץ על השבריריות של ההווה.

יצירת תאומים דיגיטליים – צורה של "סייבר-ארכיאולוגיה" – כוללת איסוף ושימור נתונים ארכיאולוגיים בצורה דיגיטלית, ומאפשרת גישה, הדמיה וניתוח באמצעות זרימת עבודה המוגדרת בארבעה שלבים מרכזיים: לכידה דיגיטלית, אוצרות, ניתוח והפצה. באמצעות שילוב של צילום, LiDAR ונתוני GIS, ניתן לעבד סביבות מורכבות ומגוונות לשחזורים מדויקים ברזולוציה גבוהה. בתוך מודלים אלו, פרטים ניתנים לבחינה בדיוק של מילימטרים, מה שמשנה באופן דרמטי את הדרך בה אנו משמרים, מפרשים וחווים מורשת תרבותית.

לאחר השריפה בנוטרדאם בשנת 2019, סריקות לייזר שהיו קיימות מראש היו חיוניות לשיקום, כשהנחו את השחזור המדויק של אלמנטים שניזוקו כמו קמרונות צלעות וזכוכיות ויטראז'. בהר ראשמור, שחזורים דיגיטליים חשפו סדקים בגרניט שלא היו ניתנים לגילוי לפני כן, ואפשרו למומחים לעקוב אחרי תזוזות מבניות בסלע. באמזונס, סקרים אוויריים באמצעות LiDAR גילו יישובים עתיקים עצומים מתחת לחופה הצפופה של היער, וחשפו טופוגרפיות מעשה ידי אדם ששינו לחלוטין את ההבנה על היקף ומורכבות הציביליזציות הפרה-קולומביאניות באמריקה.

אחת המטרות המרכזיות של הפרויקט שלי הייתה להשתמש בצילום רחפן ופוטוגרמטריה כדי לשחזר את יסודות הסלע שעליהם ניצבת צ'יוויטה. פעילות סייסמית מתמדת שוחקת את קווי המתאר של העיירה, כאשר רעידות אדמה משמעותיות, חלקן בעוצמה 7 ומעלה בשנת 1695, גרמו לאובדן שכונת מגורים שלמה. העיירה מתקופת הרנסאנס עברה עזיבה המונית של תושבים ועושר, עד שהאוכלוסייה התייצבה לכמה עשרות בודדות כיום. שולי העיירה תחומים בחדות על ידי סלע טוף געשי שנחשף, ומתחת לצוקים אלה שכבות חימר לא יציבות. כל רעידת אדמה מערערת את החימר עוד יותר, וגורמת לסחף ולמפולות נוספות.

יצירת מודל תלת־ממדי של צוקי צ'יוויטה מספקת נקודת מבט אווירית ייחודית על הצמחייה הרחבה המכסה את גינות וצוקי העיירה, וממחישה את ההשתלטות האיטית של הטבע על השוליים. מערות אטרוסקיות עתיקות ובתי קברות שנחצבו לפני מאות שנים בולטים בצללים כהים מול צבעי הסלע העזים. המודל משמש כלי למחקר גאולוגי, לחיזוי אזורים המועדים לסחף ולמפולות, ולהצעת אסטרטגיות להפחתת סיכונים עתידיים. במקרה של נזק עתידי, המודל יספק נקודת ייחוס מדויקת לשחזור רגיש.

אך הערך של המודל אינו רק אנליטי אלא גם אנושי – תיעוד של התחושה והתפקוד של צ'יוויטה ברגע מסוים בזמן. התיעוד בלייזר מציג את העיירה בריאליזם חי, לוכד צבעים, פרטים ואופי מרחבי. צ'יוויטה אולי נראית כמוזיאון חי, אך ההיסטוריה והמסורות עדיין מתקיימות בה היום, עם קצב חיים ותנועות חברתיות שקשה ללכוד בדרכים אחרות.

שימור דיגיטלי אינו מוגבל רק לנופים מונומנטליים או אתרים גדולים; הוא יכול לשמש גם לצרכים אישיים, להפוך לזיכרון דיגיטלי של מקומות אינטימיים בחיינו.

צ'יוויטה די בניורג'ו – XGRIDS LIXELKITY K1

צ'יוויטה די בניורג'ו – צילום מהאוויר