מסילת הברזל האבודה

tom19533
31 באוג׳
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 17 בספט׳

כאשר ראש עיריית ניו יורק, בשנת 1810, לקח עיפרון ושרטט על דף נייר מסלול תעלה מוצע שיחבר בין נהר ההדסון לאגם אירי, כולם חשבו שהוא משוגע. למעשה, תומאס ג'פרסון כבר אמר שזה "קצת פחות מטירוף". אבל דה־וויט קלינטון לא ויתר, וכאשר תעלת אירי הושלמה בשנת 1825, והוא כבר כיהן כמושל מדינת ניו יורק – היא הייתה הכל חוץ מ"שטות". התעלה, שכונתה "תעלת קלינטון", פועלת ברציפות מאז והפכה את ניו יורק לנמל העמוס ביותר במדינה בתוך 15 שנים בלבד מפתיחתה. למעשה, היא שינתה את "מדינת האימפריה" כולה, שכן כיום כמעט 80% מתושבי צפון מדינת ניו יורק גרים בטווח של 25 מיילים מהתעלה.

לא הרבה אחרי פתיחת התעלה, בנו האהוב של המושל, קולונל דה־וויט קלינטון ג'וניור, הציע לא תעלה – אלא מסילת ברזל. הפעם הוא השתמש בסרגל, שרטט קו ישר וקרא לו "Clinton Air Line Railroad" על שם אביו.

קלינטון ג'וניור הפך למהנדס ב־1822 ועבד עבור מסילת הברזל של ניו יורק ואירי, וגם עבור מחלקת המהנדסים הטופוגרפיים של ארה"ב. פרופסור במכללת ווסטרן ריזרב, הנרי נובל דיי, נבחר לנשיא החברה שמושבה בהדסון, אוהיו.

המונח "Air Line" הוגדר כקו ישר – "ישר כמו חוט פלס" כפי שנכתב בפרסומת של מסילת הברזל Seaboard Air Line לאורך החוף המזרחי. המסילה נועדה "כמו שהעורב עף" – לחבר את האוקיינוס האטלנטי עם נהר המיזורי.

הדסון הייתה מוקד טבעי למסילות ברזל, שכן מסילת קליבלנד–פיטסבורג החדשה חתכה את מסילת קליבלנד–זיינסוויל–סינסינטי, בעוד מסילת Hudson–Painesville המוצעת תוכננה לרוץ צפונה עד אגם אירי.

פרופ' דיי הציע שתי מסילות: מזרחה לפנסילבניה ומערבה לטיפין. הן נקראו Clinton Railroad Company ו־Clinton Line Extension Railroad Company. השתיים הוקמו בהתאמה ב־5 ביולי 1852 וב־9 באפריל 1853. המשקיעים העיקריים היו מתושבי הדסון, אוהיו – אך רובם איבדו הכל במשבר הכלכלי של 1857.

Map of the Clinton Line Railroad and its connections.” Map. Cincinnati: Klauprech & Menzel, [1850–1859]. Norman B. Leventhal Map & Education Center.

מסילות הקלינטון – קו מזרחי ומערבי

היעד מראשיתו היה ליצור מסילה בקו ישר ככל האפשר, החוצה את הנקודות הגבוהות במסלול, עם רדיוסי פנייה גדולים ככל שניתן ושיפוע מינימלי.

צוותי מדידה יצאו באוקטובר 1852 לחפש את המסלול הטוב ביותר מזרחה לפנסילבניה. יותר מ־600 מייל נמדדו, עד 75 מייל לתוך פנסילבניה, עד שנבחר המסלול המועדף – מזרחה מהדסון, צפונה־מזרחה דרך קינסמן, ועד חיבור למסילת ניו יורק–אيري דרך מידוויל, פנסילבניה.

שטחי הקרקע נתרמו מרצון. בבנייה הוסרו 18 אינצ'ים של קרקע עליונה והוחלפו באבן חצץ ממחצבה 12 מיילים מזרחית להדסון. גשרים ומעבירי מים הוקמו על תוואי מדויק – כאשר 85% מתוך 55.3 המיילים היו ישרים, והשיפוע המקסימלי לא עלה על 39.6 רגל למייל.

העבודות מזרחה מהדסון דרך אורורה, מנטואה ועד קינסמן כמעט הושלמו – עד שהמשבר הכלכלי עצר הכל. למרות שקורות עץ למסילה סופקו, אף פס ברזל לא הונח. נבנו רק סוללות ותשתיות ראשוניות, שרובן ניתנות לזיהוי גם כיום – למי שיודע היכן לחפש.

Clinton Railroad Roman Arch Bridge near downtown Hudson, Ohio. Photo courtesy of the author.

מסילת ההמשך – Clinton Line Extension

גם היא נוהלה מהדסון. המסילה נבדקה במספר תוואים שונים החל מיולי 1853. הלחץ הפוליטי היה רב, אך ראשי החברה סמכו על מודדים שיבחרו במסלול הישיר והחסכוני ביותר.

כך בוטל רעיון מסילה דרך פנינסולה ו־Cuyahoga Falls, והוחלט על תוואי דרום־מערב מהדסון, דרך עמק קויאהוגה, צפונית למדינה, והמשך מערבה ישר לטיפין, שם היה החיבור למסילת Tiffin–Fort Wayne.

העמק עצמו, עם הנהרות והקימורים שלו, היה אתגר עצום. משפחת פול – חוסיה ושני בניו – מדדו מסלולים רבים בעמק בשנים 1853–1854. חוסיה היה מודד מחוז Summit מ־1857 עד 1870, ובנו רוברט ירש אותו לאחר מותו. רשומות משפחת פול שמורות כיום ב־85 ארגזים באגודה ההיסטורית של Western Reserve, ובהם יומני מדידה מקוריים.

המסלול שנבחר היה הישר ביותר והמתון ביותר. אורכו נמדד כ־93.84 מייל, מתוכם 87% בקו ישר. השיפוע המרבי היה 39.6 רגל למייל – למעט בעמק, שם הגיע ל־43.88 רגל למייל.

3DEP classified Lidar data with Multidirectional Hillshade showing hidden railroad bed from 1852. Courtesy of the author.

חשיפת המסילה האבודה בעידן המודרני

עשרות שנים סברו שהמסלול עבר ליד עיקול גדול לאורך Salt Run. אף תלולית שהתגלתה שם ב־1965 נחשבה לסימן. אך מחקרים עדכניים חשפו את התוואי האמיתי – בעזרת טכנולוגיות מתקדמות.

במסגרת עבודת גמר ב־Summit Metro Parks Deep Lock Quarry, חוקר גילה אנומליה טופוגרפית באמצעות נתוני LiDAR אווירי ו־GIS. המיפוי חשף סוללת רכבת נטושה.

החוקר, פֶניקל, בחן את מפת מחוז Summit משנת 1856 שערך חוסיה פול, בה סומן התוואי המשוער. בשטח איתר גשרים רומיים מקושתים מ־1852, סוללות מסילה, ובסיסי גשרים שנשארו עומדים.

גשרים אלו תוכננו לשתי מסילות, למרות שהסוללה הותאמה למסילה בודדת בלבד (רוחב 20.5 רגל, עם סוללה של 15 רגל).

ה LiDAR חושף את הדרך

פניקל השתמש בנתוני LiDAR מהתוכנית הלאומית לגבהים תלת־ממדיים (NED), שנאספו ב־2019. הנתונים סווגו ונבנה מהם מודל קרקע תלת־ממדי "נקי".

הנתונים נאספו ממטוס מאויש שטס בגובה 7,000 רגל במהירות 175 מייל לשעה, עם דיוק אנכי של כ־4 אינצ'ים.

התוצאות היו מדהימות: פניקל וארכיאולוג גרנט די מהפארק הלאומי הלכו לאורך התוואי בסתיו 2023. דיי הופתע שצורת הקרקע הזו הייתה קיימת למעלה ממאה שנה – מבלי שאיש הבחין בכך.

מטיילים כיום בשביל Cross Country באזור Kendall Lake אולי מזהים את הישרות החריגה של הקטע – זו למעשה סוללת מסילה עתיקה. מי שמביט היטב רואה את החיתוך ההנדסי בצדדים – וכמעט שומע את השריקה של רכבת שמעולם לא חלפה שם.