כיצד קרן מסדרון חיות הבר של פלורידה משתמשת ב-GIS כדי להציל את שטחי הפרא של פלורידה

משימה מבוססת מפות

עבור קריסטן נובאק, מנהלת יישום המסדרון בקרן, הדברים פשוטים וברורים: "אלמלא היה לנו GIS (מערכת מידע גיאוגרפית), אני לא יודעת איך היינו מצליחים לעשות את העבודה שלנו. אנחנו נמצאים בתוך המפה כל היום".

מסדרון חיות הבר של פלורידה משתרע על פני כ-18 מיליון אקר (כ-73 מיליון דונם) של רשתות מחוברות הכוללות יערות, ביצות, שטחי מרעה ובתי גידול לחיות בר, הנמתחים לכל אורכה של המדינה. מתוך שטח עצום זה, כ-10 מיליון אקר כבר מוגנים באופן רשמי. 8 המיליון הנותרים הם מה שהקרן מכנה "אזורי הזדמנות" – קרקעות שעדיין ניתן לשמר לפני שפיתוח נדל"ני ועירוני ישתלט עליהן.

בתוך אותם 8 מיליון אקר, קיימת תת-קבוצה דחופה של כ-900,000 אקר שנמצאת בסכנה מיידית וצפויה ללכת לאיבוד לטובת פיתוח עד שנת 2030 או 2050. מערכת ה-GIS מאפשרת לצוות להתמקד ב"אזורים האדומים" הללו, לעקוב אחר התקדמות השימור רבעון אחר רבעון, ולזהות בדיוק היכן המסדרון הוא הפגיע ביותר.

נקודות צביטה וחלקות קרקע:

דילן ריגסבי, מומחה לתכנון שימור, מתמקד בצד המפורט של עבודת המיפוי: נתונים ברמת החלקה הבודדת שחושפים מי הבעלים של כל שטח, מה השימוש הנוכחי בקרקע והאם קיים פוטנציאל לשימור. "חלקים מהמסדרון רחבים מאוד וחלקם צרים מאוד, כמו צוואר בקבוק," מסביר ריגסבי.

כאשר פער קריטי במסדרון מצטמצם לחלקה גדולה אחת שבבעלות אדם פרטי, הקרן משתמשת ב-GIS כדי לזהות מי הבעלים, האם יש להם קשרים לסוכנויות מקומיות או לנאמנויות קרקע, ומהו המסלול המעשי ביותר להגעה להסכם שימור. גישה זו הוכחה כיעילה לאחרונה ליד טאלאהאסי, שם הצוות זיהה פער מרכזי במסדרון, ובאמצעות בניית קשרים וניתוח מרחבי קפדני, עזר לקדם בעל קרקע להגשת בקשה ל"זיקת הנאה לשימור" (הסכם המגביל פיתוח בתמורה לתמריצים).

חיבור הקהילה סביב המפה:

כאשר הקרן מכנסת גורמים שונים סביב מפה מודפסת גדולה של המסדרון, מתרחש שינוי בדינמיקה. אנשים מצביעים על המפה, מזהים נקודות ציון מוכרות, משתפים ידע מקומי שלא מופיע במאגרי נתונים רשמיים ומתחילים לשאול את השאלות הנכונות. כפי שנובאק מתארת זאת: "אנשים פשוט אוהבים לעמוד מעל המפה ולהעלות רעיונות."

שלוש עד ארבע פעמים בשנה, הקרן מקיימת סדנאות אזוריות שנקראות "Mind the Gaps" (שימו לב לפערים). סדנאות אלו מפגישות בין נציגי ממשל מקומי, מחוזות ניהול מים, בעלי קרקעות, אקדמאים וארגונים ללא מטרות רווח. הסדנאות מבוססות על ההבנה שהאנשים שחיים ועובדים בשטח יודעים דברים ששום לוויין לא יקלוט: הם יודעים אם בעל חוות בקר מסוים פתוח לשיחה על שימור, ומהן התוכניות האמיתיות של הקהילה המקומית.

באחד המקרים, המשתתפים שסיירו על המפה זיהו אזור קריטי שאינו מוגן, הבינו שמישהו שנמצא כרגע בחדר מכיר אישית את בעל הקרקע, והחלו בתהליך פנייה שמוביל כעת להסכם שימור רשמי. "זוהי 'הוכחת היתכנות' חיה למה שאנחנו מנסים להשיג," אומר ריגסבי.

שימור שטחי עבודה יצרניים :

נקודה חשובה במאמר היא שיותר ממחצית מ"אזורי ההזדמנות" במסדרון הם שטחי עבודה פעילים: חוות בקר, פרדסי הדרים ותעשיות עץ. המשמעות היא ששימור הטבע בפלורידה אינו רק קניית שטחים והפיכתם לשמורות סגורות; מדובר במתן כלים כלכליים לחקלאים ובוקרים כדי שיוכלו להמשיך להחזיק בקרקע שלהם כשטח פתוח ויצרני במקום למכור אותה ליזמי נדל"ן. "הגנה על שטחי עבודה היא למעשה הגנה על המסדרון עצמו," מדגישה נובאק.

תוכניות המציעות תשלום עבור שירותי מערכת אקולוגית או הסכמי זיקת הנאה מאפשרות לבעלי הקרקע לשמור על האופי הכפרי של אדמתם. זהו מסר שהקרן מקדמת באופן פעיל, במיוחד כאשר תוכניות רכישה ממשלתיות מתחילות לתעדף אזורים דחופים על סמך הניתוחים והסדנאות של הקרן.

סיכום:

צוות השימור של הקרן – המורכב מארבעה מומחים בלבד: מדען סביבה, מדען חברה, מתכנן ומחנך מדעי – ממשיך להשתמש בכוחן של המפות כדי לחבר את חלקי הפאזל העצום של פלורידה. המטרה היא להבטיח שחיות הבר יוכלו להמשיך לנוע בחופשיות וששטחי הפרא של המדינה יישארו מחוברים וחיים עבור הדורות הבאים.