ליידר וחכמת המקום המקומית חושפים עיר פורטוגזית נשכחת מתחת לחופת האמזונס

"יכולנו לזהות את פריסת הרחובות של העיר הזו – תגלית מרתקת בפני עצמה," אמר אדוארדו נבס, מנהל המוזיאון לארכיאולוגיה ואתנוגרפיה באוניברסיטת סאו פאולו, בהצהרה שמסכמת את ההתרגשות המאופקת של המדע כשהוא פוגש מקריות מבורכת.

מתחת לירוק העבות והבלתי מתפשר של יערות האמזונס, עיר קולוניאלית פורטוגזית מהמאה ה־18 ששכחה מלב נחשפה מחדש – לא דרך חפירה מקרית, אלא בזכות עינו החדה של הליידר (LiDAR) מהאוויר והידע המקומי של הקהילות שחיות שם.

חופת הג'ונגל הסבוכה של האמזונס תסכלה חוקרים וארכיאולוגים במשך עשרות שנים. במשך שנים רבות, רעיון קיומן של ערים גדולות ומובנות מתחת לצמרות נחשב למיתוס, שריד לדמיונם של כובשים ספרדים. אך המחקר של נבס וצוותו במסגרת פרויקט "Amazônia Revelada" הראה שוב – המציאות עולה על כל דמיון.

המחקר, שבוצע במדינת רונדוניה שבברזיל, השתמש בטכנולוגיית LiDAR – מערכת מבוססת לייזר המשגרת פולסים מהירים של אור ממטוס ומודדת את הזמן שלוקח להם לחזור מהקרקע. כך נוצרת "עננת נקודות" צפופה, אשר לאחר עיבוד מאפשרת להפיק מפת תלת־ממד מדויקת מאוד – גם כשהקרקע מסתתרת מתחת לצמחייה סבוכה.

ברונדוניה, הטכנולוגיה הזו חשפה רשת רחובות, צורות גיאומטריות של ריבועים ומעגלים, וקווים שייתכן שהגדירו דרכים, שדות או אזורים טקסיים."אנחנו עדיין לא יודעים מה בדיוק המשמעות שלהם – ייתכן שאלה אזורי חקלאות או אזורי מגורים, אבל נצטרך לחזור לשטח ולחפור כדי להבין טוב יותר," אמר נבס לאתר Metrópoles.

זו אינה הפעם הראשונה שטכנולוגיית ליידר מערערת את התפיסה המסורתית על היסטוריית האמזונס. בבוליביה, סקרים דומים חשפו אתרים עירוניים עם פלטפורמות מונומנטליות, סוללות עפר ומערכות ניהול מים – אשר שינו לחלוטין את ההבנה שלנו את האמזונס הטרום־קולומביאני, לא כאזור בתולי, אלא כפסיפס של חברות מורכבות וצפופות.

הממצא בברזיל שונה בכך שהוא נטוע בקונטקסט קולוניאלי: עיר שהוקמה על ידי הפורטוגזים, תפקדה כמרכז להפקת סוכר, זהב וקפה, והתקיימה על גבול של עבדות אפריקאית – עד שנשכחה ונבלעה על ידי הזמן והיער.

אבל זהו רק חצי מהסיפור: פרויקט "Amazônia Revelada" בולט גם בזכות שיתוף הפעולה ההדוק שלו עם קהילות ילידיות ומסורתיות, אשר הבנתן את השטח עמוקה כמו שורשי היער.חוקרים מקומיים – לעיתים קרובות צאצאים של חוטבי גומי וביירדרוס – משתתפים בסקרים, מתעדים אתרים בעלי חשיבות תרבותית, ומסייעים בפרשנות של ממצאים שהטכנולוגיה לבדה לא יכולה להסביר."אנחנו רוצים לרשום את האתרים הארכיאולוגיים הללו כחלק מהמורשת שלנו וליצור שכבת הגנה נוספת לשטחים האלו," אמר נבס בהודעה לתקשורת.

האינטגרציה בין חישה מרחוק מתקדמת להשתתפות מקומית משקפת מגמה רחבה יותר בארכיאולוגיה: שילוב של מערכות מידע גיאוגרפיות (GIS) ולמידת מכונה עם נתוני LiDAR. אלגוריתמים של זיהוי תבניות מסוגלים לאתר תוואים קלושים של תעלות עתיקות, גבולות שדות ותכניות התיישבות – גם בשטחים שהושחתו בעבר. עם זאת, מחקרים מזהירים כי התוצאות הטובות ביותר מתקבלות רק כאשר משלבים את הטכנולוגיה עם פרשנות מקצועית ואימות בשטח – שכן תוואים טבעיים עלולים להידמות למבנים מעשה ידי אדם.

שחזורים תלת־ממדיים שנוצרים משילוב של ליידר ו־GIS אינם רק מדמים ערים אבודות – הם מאפשרים למדענים להבין כיצד ערים קולוניאליות השתלבו בנוף. העיר שנחשפה לאחרונה ברונדוניה, לדוגמה, מציגה רשת רחובות וצורות גיאומטריות שמזכירות גם תכנון אירופי וגם שימושי קרקע ילידיים – עדות לחפיפה המורכבת של תרבויות וטכנולוגיות.

המודלים הווירטואליים האלו גם מסייעים לשימור, מאחר שהם מספקים מפות מדויקות שיכולות לשמש להגנה חוקית וניהול בר־קיימא של אתרים ארכיאולוגיים.

ממצאים כאלה מערערים את הדימוי המתמשך של האמזונס כאזור שומם וקדום. "כשהמדענים הראשונים הגיעו לאמזונס במאה ה־18, הם מצאו אזור ריק, שיישוביו העתיקים היו מוסתרים מתחת לצמחייה. היעדר מבני אבן תרם למיתוס שהשתרש: שהאמזונס היה ריק," אומר נבס.

אך הראיות החדשות שמצטברות – ליידר, בדיקות קרקע ומסורות בעל־פה – מציירות תמונה אחרת לגמרי: נוף שעוצב לאורך מאות שנים על ידי יצירתיות, התאמה ונחישות אנושית.

מעבר לעניין האקדמי, מדובר גם בסוגיה של הגנה על היער. החוק הברזילאי מעניק הגנה לאתרים ארכיאולוגיים באמזונס, והמידע הנאסף עליהם משמש כשכבת מגן נוספת מפני בירוא יערות והפקעת קרקעות. העבודה של הפרויקט – במימון המכון החברתי־סביבתי הברזילאי ושותפים בינלאומיים – עוסקת לא רק בעבר אלא גם בעתיד: מיפוי היסודות הבלתי־נראים של החברה האמזונית כדי להגן גם על היער וגם על המורשת התרבותית.

לחובבי היסטוריה וארכיאולוגיה, השילוב בין ליידר, בינה מלאכותית וידע קהילתי באמזונס מהווה דוגמה חיה לאופן שבו טכנולוגיה ומסורת יכולים לפעול יחד בהרמוניה. כל טיסת סקר, כל עננת נקודות וכל סיפור מקומי שמתועד מקרבים אותנו להבנת מה שהיה – ובעיקר למה שעדיין קיים מתחת לעצים.