המצאתו של מהנדס גרמני בשם אוסקר בארנאק
 
OSCAR BARNACK 1879-1936
- היתה מהפכנית.
אוסקר בארנק עבד בפיתוח עדשות [ עצמיות ] בחברה שעסקה בעיקר בבניית מיקרוסקופים.
שם החברה היה LEITZ

ERNST LEITZ 1843-1920
ארנסט לייץ, בעל החברה ומכאן השם  
שניתן למצלמה שאוסקר בארנק פיתח במסגרתה:
LEITZ  CAMERA



בשנת 1913 החל לפתח אב-טיפוס של מצלמת 35 מ"מ כלומר שהחומר עליו מצולמת התמונה
הינו פילים [ סרט צילום רגיש לאור ] ברוחב של 35 מ"מ. בארנק לקח את הסרטים
ששימשו לתעשיית הקולנוע ובחר בהם כסטנדרט למצלמה שלו.
היום - זה סרט הצילום הסטנדרטי הנפוץ ביותר.

אב הטיפוס של המצלמה נראה כך

מלחמת העולם הראשונה עיכבה את תוכניות הייצור המסחרי של המצלמה, אך אוסקר בארנק לא שקט על שמריו, ודגמים ניסיוניים ראשונים של לייקה המוקדמת יוצרו בשנת 1923, ונמסרו  לקבוצת אנשים לצורך בדיקות הרצה.
ובעקבות ניסיונות אלה מיוצר בשנת 1925 הדגם הראשון של הלייקה בייצור המוני :



היתה זו מצלמה קלה, ניידת, מהירה, מדוייקת שהכניסה מהפכה בעולם הצילום. היה בה משהו מה"רואה-ואינו-נראה" ובאמצעותה נתגלה לנו עולם שלא הכרנו קודם, החלו להחשף עובדות שקודם לכן היה קשה להנציח אותן. המצלמה "יצאה" לרחוב, צילמה את חיי היום יום, את הארועים המיידיים, את תחרויות הספורט, היא היתה קטנה דבר שאיפשר לה להכנס בקלות למקומות שלא היו רגילים לראותה שם: היא חדרה לפרטיות, חשפה פוליטיקאים בתרדמתם, וגילתה את חולשות האנוש, ואת הסבל האנושי.   מצלמות ראשונות אלה איפשרו לצלם לראות באמצעות ה VIEWFINDER שהותקן על המצלמה את מסגרת הצילום שיתקבל.

בשלב זה של ההתפתחות, עדיין לא הומצאה השיטה באמצעותה יכול היה הצלם לכוון את החדות של הצילום [ "הפוקוס" ] את המרחק בין המצלמה ובין האובייקט המצולם היה על הצלם "להעריך" בעין, או למדוד, ולאחר קביעה ’מוערכת’ ובלתי מדוייקת, זו היה הצלם מכוון את טבעת כיוון המרחק לפי רישום המרחק על גוף המצלמה.     בשנת 1930-1931 החלה החברה לפתח מצלמות בעלות RANGE-FINDER "מאתר מרחק", דבר שסייע בידי הצלם לכוון את החדות במצלמה. בתחילה היו מאתרי המרחק חיצוניים למצלמה והורכבו עליה, כמו בדוגמאות להלן:



בשנת 1932 הוחל בייצור מצלמות לייקה עם RANGE-FINDER מובנה בתוך גוף המצלמה.
יתרונו היה בכך שלא רק "מדד" את המרחק מן האובייקט אל העצמית אלא הוא היה מסונכרן עם גלגל המרחק,  דבר שאיפשר לכון את חדות התמונה בדיוק מירבי. עקרונות הפעולה של ה RANGE-FINDER מבוססים על גיאומטריה-אופטית.

 מהירויות פתיחת התריס במצלמות באותה תקופה היו:  Z [=B ]  :1/40 1/30 1/60 1/100 1/200 1/500



העצמית במצלמות הראשונות היתה עצמית מובנית בגוף המצלמה, ולא ניתנת להחלפה.   בשלב שני בא גם החידוש הנוסף:   העצמית הפכה להיות עצמית הניתנת להתברג ולהחלפה. במלים אחרות: על אותו גוף של מצלמה ניתן היה להרכיב עצמיות שונות ומתחלפות, בטווחים שונים כמו העדשה-הטלסקופית באורך מוקד של 135 מ"מ   ומאז נקראות מצלמות לייקה מהסוג בו מתאפשרת החלפת העדשה  SCREW MOUNT כלומר "מורכבות בהברגה" וזה כינויין עד היום. חידוש זה איפשר להרכיב עצמיות בעלות אורך מוקד גדול יותר מהאורך הסטנדרטי של 50 מ"מ.

החידוש הבא היה תוספת של אפשרויות למהירות פתיחת תריס נמוכות יותר



אוסקר ברנק נפטר בשנת 1936 ואך החברה לא שקטה על שמריה ובתקופה שלפני מלחמת העולם השניה הפכה את לייקה למצלמה המובילה.


בלייקות שהחלו לייצר בשנת 1938 התקינו את ה VIEWFINDER ואת ה RANGE-FINDER סמוכים אחד לשני  
ומתכונת זו של המצלמה, בשכלולים מועטים, נשמרה עד שנת 1954 כאשר החברה ייצאה עם מצלמת הדור הבא זוהי סידרת מצלמות M.


לייקה 1954 M2 
זוהי מצלמה משוכללת יותר, שפתחה את סדרת מצלמות לייקה מדגם M מצלמות אלה שירתו צלמים מקצועיים רבים ו"מבינים-בצילום" שומרים לה אמונים עד היום הזה.
מצלמה זו חביבה במיוחד על חובבים רבים "נאמני" לייקה מושבעים, והם ממשיכים לצלם בה גם בעידן מצלמות הרפלקס והמצלמות הדיגיטליות החדישות.

מצלמה ההופכת לאייקון
עברו כמעט 80 שנה מאז הומצאה ויצאה לשוק מצלמה זו - והיא עדיין מחזיקה מעמד ו"נחשבת" מאוד בין חובבי צילום רבים.   ברבות השנים, ותודות לאיכותה, ולשימוש שעשו בה צלמים מפורסמים, ולא פחות מכך עקב מסע פרסות ארוך ומתמשך:




פרסומים שונים של חברת לייץ למצלמת הדגל שלה - הלייקה:
לייקה זכתה בעולם למעמד מיוחד, מובחר של מצלמת איכות קובעת סטנדרט. כל צלם ה"מכבד" את עצמו התהדר שצילומים ידועים שלו צולמו בלייקה דווקא:   הצלם אלפרד אייזנשטט, שצילם את אחד הצילומים המפורסמים מסוף מלחמת העולם השניה: צילום הנשיקה ביום הנצחון, 1945  בכיכר טיימס בניו יורק סיפר כי לכל בחורה שנראתה בשטח. "אני רצתי אחריו עם הלייקה שלי....." והשאר - הסטוריה :



אלפרד אייזנשטאט, הנשיקה בכיכר טיימס, ניו יורק יום הנצחון, מאי, 1945
לייקה קיבלה מעמד מיוחד בעולם הצילום והפכה למעין אייקון-תרבותי.